שושנים אבודות

דף הבית >> שושנים אבודות
הסימטה הקטנה שלנו יודעת הרבה מעמדים מרגשים.
אין יום, גם בחורף הכי קר, שזוגות טריים, רגע לפני כניסתם למוסד, לא עוברים אצלנו לצילומים למזכרת מיום חירותם האחרון. עושים פוזות מחויכות וחסרות דאגה, תחת הקשתות העתיקות שברחובנו הצר, מול צמד צלמים והוראות בימוי תמוהות עד אקרובטיות, כל הדרך עד לאלבום הניצחון.
למה אצלנו? כנראה בתקווה שיהיה להם מזל דגים ולא מזל מחבת. בדרך כלל הם רבים מול מעטים. הפמליה של בני הזוג גדולה יותר מצוות הצילום. השושבינות המקושטות של הכלה, החברים הטווסים של החתן. חוסמים את הסמטה, כמעט כמו בערב, הקהל בכניסה להצגה מצליחה.
השבוע קלטה מצלמת "האח הגדול" שלנו תמונה שונה. צבא של צלמים, טכנאים ומפיקים, מנציח זוג לא שגרתי, לא חגיגי, וגם קטן מהרגיל. ממש אקסטרא סמול. רוז פוסטאנס, האשה עם הקול הכי מרגש ששמעתי בטלוויזיה לאחרונה, אוחזת בידו של גבר צהוב שיער (לא תשכנעו אותי שהוא אשה...), מתמסרת למי שהתגלה כצוות של "אקס פקטור", בצילומים לדוקו על עיכול הזכיה והחיים החדשים כסלב ציוני.
בשני צעדים עשיתי את מה שלוקח לי עשרים ביום רגיל, ויצאתי לסימטה לחבק, לנשק ולהצטלם. כמה שהיא קטנה בטלוויזיה, במציאות היא אפילו יותר נמוכה ממני. גם יותר נרגשת ממני, הלומה והרוסה מתשומת הלב, מתקשה להתרגל לחום והאהבה שלנו. מה שבפרק הראשון שלה במחיצתנו,  לא חוותה מספיק.
גם פתחיה שלנו הצטרפה, לחיבוק דביק של "חבּיבְּתי, אנא בּאחיבּק", שהסתיים _ בניגוד אליי, שנשארתי רק עם תמונה למזכרת _ בהצעה לקריירה חדשה. או מה שאומרת החתימה שלה על מסמך הסכמה להשתמש בדמותה בסרט התעודה שיוקרן בימים הקרובים.
זוהי יפו ילדה, זוהי יפו, אבל עם "אקס פקטור" השמיים הם הגבול. ראו את רוז.
שירלי
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
+ שלח משוב